אידיאל היופי
בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה גוברת והולכת של התעסקות אובססיבית במראה החיצוני בקרב בני הנוער והמבוגרים. אידיאל היופי הינו המדד המרכזי דרכו שופטים כיום בני נוער ומבוגרים בני אדם אחרים: כלומר, על מנת שיחשיבו אותך בחברה - עלייך ללבוש בגדים מסוימים, להיות בעל תספורת מסוימת להראות יפה ואסתטי. ההתעסקות במראה החיצוני כחלק מרכזי בחיים תוביל פעמים רבות להזנחת עיצוב האישיות ותכונות האופי שלנו.
בעיניי אידיאל היופי חסר ערך לחלוטין ובנוסף! רק מוריד מערכו של תחום האופנה העולמי, נכון שכיום יש לרוב שוויון ואפשר להגיד שהרבה מאוד מותגי על ומעצבי אופנה גדולים נורא מקפידים על מגוון של דוגמניות, אבל לצערנו יש עדיין אנשים שנותנים את המקום להשוואה הזאת ואת האפשרות לבחור במישהי לצורך העניין: רזה במקום מלאה לצורך צילומים רק כי היא מלאה!
אידיאל היופי נקבע על ידי גורמים שונים בחברה (תקשורת, מעצבי אופנה, סלברטי וכו') , בתקופות שונות ומקומות שונים אידיאל היופי בחברה משתנה ולכן יש איזשהו אבסורד באופן בו אנו בוחנים יופי, משום שיופי אמור להיות בעיני המתבונן ולא בעיני מישהו אחד שמחליט מה יפה ומה לא.
אידיאל היופי השתנה לאורך השנים. בשנות ה-20′ וה-30′, אידיאל היופי הנשי היה גוף נשי המשדר רוך, עם שמלות הסווינג הרכות. נשים נהגו להתאפר באופן שיגדיל את עיניהן וישווה להן מראה של עיניים עגולות, במראה מאד מתוק, בובתי ותמים. השפתיים היו מסותתות ואדומות, עור הפנים חיוור-פורצלני ותסרוקות השיער קצרות סביב הפנים, ללא הדגשה של עצמות לחיים גבוהות.
בשנות ה-50′ וה-60′, נשים שמרו על המראה הבובתי-נשי עם צבעי בייבי ורודים ותכלת וריסים מלאכותיים. האיליינר הומצא בשנים אלה, ואיתו העיניים החתוליות המודגשות, לצד הדגשה של עצמות הלחיים בסומק.
בשנות ה-80′, עם נסיקתן של הסופר-מודלס קלאודיה שיפר, נעמי קמפבל וסינדי קרופורד, אידיאל היופי הציג נשים חופשיות, אתלטיות, בעלות שיער ארוך ופזור, עצמות לחיים גבוהות, עור חלק ומטופח, ולראשונה גם שזוף וברונטי.
בסוף שנות ה-90′, בעיקר בארצות הברית, חל מהפך כשנשים החלו להשתמש ברפואה המתקדמת להשגת אידאל היופי של התקופה. כך ניתן לראות התערבות מלאכותית במראה האישה, שכמעט ומתעלם מהאנטומיה הטבעית שלה, והופך את אידיאל היופי למשהו מאוד פלסטי, כמו חזה גדול, אף סולד, בניית לחיים גבוהות ועיניים גדולות וחסרות הבעה. אחת הנשים המדגימות באופן קיצוני את אידיאל היופי היא פמלה אנדרסון.
בשנים האחרונות חלה תפנית מרעננת באידיאל היופי הנשי, כשמודל האישה הבריאה נכנס למרכז הבמה והזיז הצידה את המראה המנותח והלא-טבעי. מדובר במראה של אישה שלמה יותר, המשלימה עם נתוני היופי הטבעיים שלה, ומחפשת לרענן את המראה, כך שיהיה חיוני, נשי ואלגנטי, מבלי לשנותו.
האישה המודרנית מאמצת את החזרה לדברים טבעיים – בסגנון איפור שהוא יותר זריקת צבע, TINT טבעי וקליל, במוצרים שהיא בוחרת בתחום טיפוח העור והקוסמטיקה – היא תבדוק אם הם ידידותיים לסביבה ועשויים מחומרים טבעיים.
גם בטיפולים האסתטיים חל מהפך – נשים כבר לא רצות לערוך ניתוחים שמשנים את המראה שלהן. הן מאמצות את טיפולי ההזרקות העושים שימוש בחומרים טבעיים, שגם מעניקים סוג של תוסף תזונה בריא וחיוני לעור הפנים וגם משווים לאישה מראה רענן וטבעי, לא מנותח או קפוא מדי. במילים אחרות – יותר טבע ופחות צבע.
נראה כי התקופה הקרובה תביא איתה את ההבנה שנשים יכולות להיות יפות כמו שהן, בכל מידה ובכל גיל, ושהאישה המושלמת לא חייבת להיות בשנות ה-20 לחייה, עם רגליים שלא נגמרות, אלא מספיק שתהיה מיוחדת בדרכה שלה ושלמה עם המראה שלה.
אידיאל היופי מתרחש בכל מקום, בתכניות הטלוויזיה ובהפסקות הפרסומות, בשלטי החוצות ובשערי המגזינים הניצבים בדוכן המקדם את פנינו בכניסה לקיוסק. כולן תמיד יפות ורזות, תמיד מחייכות אלינו עם עור פנים חלק ללא פגמים. דימויים בלתי מציאותיים של נשים נשקפים אלינו מכל עבר ועוזרים לנו לבסס את הדימוי העצמי שלנו, מהווים תזכורת יומיומית שאם איננו נראות ככה בודאי יש בנו משהו פגום.
אנחנו כ-משפיעני רשתות ולא משנה כמות הצפיות, הלינקים או העוקבים. מספיקה אחת של אישה עם קצת ביטחון מעורער שתקרא את הפוסט הזה שיתן לה להבין שאידיאל היופי הוא לאנשים עם תפיסת מוח ממש לא נכונה. תהיי את תמיד, מלאה או רזה, עם עור פנים פגום או חלק, עם כל פגם הכי קטן שקיים! אני באמת באמונה שלמה שהחברה תדע להעריך תמיד ולקבל את האחר באהבה מלאה ללא שום תנאים❤️
